נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)לחנו המוכר של הפסוק מספר תהילים: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", הזדמזם באזניי, כאשר קראתי את הפרשה. סבורני כי לא במקרה התעוררו בתוכי מילים אלו והן באו על מנת למתֵן את הקושי והכובד המיוחסים לליבו של פרעה.
בורא עולם החליט להכביד את לב פרעה והכתוב מתאר בפנינו בפרוטרוט את המהלך: משה ואהרון דורשים בשם ה' את שחרור העם ומציינים, שאם לא ישוּלח – אַרְבֶּה יַכֶּה בארץ מצרים. פרעה אינו משיב להם והם יוצאים מארמונו. בשלב זה, מבקשים/מתחננים עבדי פרעה ממלכם, שיסכים לדרישת השחרור: "שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱ-לֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (?!) (שמות, י', ז'). פרעה, ככל הנראה, מקשיב לדבריהם ובתגובה מזמן שוב את משה ואת אהרון ואף מסכים עקרונית ליציאתם: "וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה' אֱ-לֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים?" (ח'). שינוי בעמדתו של פרעה, חל בהמשך כאשר הוא מתיר רק לגברים לצאת: "לֹא כֵן, לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה' כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים". וחותם הכתוב בפסוק חידתי: "וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה" – מי גירש? אולי פרעה, או שמא היה זה הקב"ה?
כבד היה לב פרעה. מלא בחשש והתחבטויות. כן, לא, בעד ונגד, לקחת סיכון ולסרב לתביעה ובכך להביא לאובדן ממלכתו? או לעמוד נוקשה מול ה"חוצפה" העברית הגואה?
דוד המלך, וגם אנו, בתפילה, מבקשים מה' "לֵב טָהוֹר". לב נקי ופנוי מלחצים, לב "מאוורר" בו נושבת רוח טובה ובריאה וחדשה. בפרשתנו, וכן בחיי היומיום, אנו נחשפים לעיתים ללב אחֵר – מיוסר, מתלבט וכבד – טעון בכאב, פחד, העדר בהירות, אבדן דרך וחוסר חיבור לה'.
מהי תכלית חוויית הלב הכבד וכיצד ניתן להתמודד עמה?
"כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ… לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'" (שם, י', א').
אבקש להציע כי הלב הכבד, אינו דווקא עונש, אלא אות וסימן מה', מעין מצפן ומצפון רוחני. פרעה חווה כובד/ התקף/ דום לב ולא הקשיב למסריו. אנו וצאצאינו, לעומתו, מצופים לצאת מחוויית הלב הכבד עם בהירות רוחנית גדולה יותר וחיבור מחודש לה'.
(בא תשפ)
